גיבושון

אם ישאלו אותי איזו חוויה הכי זכורה לי מימי בית הספר היסודי אענה בלי להסס שזה החרם שעשו עליי בכיתה ה'.
מדובר בסך הכל ביומיים של חרם, אבל זה הרגיש כמו נצח! זה לא משנה שהייתי ילדה חברותית ומקובלת לאורך השנים ושהיו לי הרבה מאוד חוויות אחרות נהדרות וחיוביות מהתקופה הזאת, אבל העוצמה של הפגיעה מהחוויה השלילית הזו היתה ככל הנראה כה קשה שנצרבה בתודעתי לעד.

למה אני כותבת לכן על כל זה? כיוון שאני לא לבד בסירה הזו. לפסיכולוגים יש הסברים שונים ומגוונים לכך שאנחנו זוכרים טוב יותר חוויות שליליות מאשר חוויות חיוביות.
אז זה נכון שהיום ישנה הרבה יותר מודעות לנושאים חברתיים-רגשיים והמערכת החינוכית עושה לא מעט כדי לשפר את האקלים החברתי בכיתות ומפעילה פרויקטים רבים, שמטרתם להגביר את תחושת המוגנות של ילדינו ולמנוע מקרי בריונות, אבל האם זה אומר שהילדים שלנו באמת נהנים מחווית ילדות מוגנת יותר מאשר היתה לנו וסובלים פחות ממעשי בריונות ומחרמות? לצערי התשובה היא – לא!
(זה לא המקום להכנס כאן לאופן שבו העידן הטכנולוגי והרשתות החברתיות רק הרחיבו את הזירה החברתית מבחינה זו. על זה אכתוב בפעם אחרת).

במסגרת עבודתי בסדנאות שאני מנחה, אני נפגשת עם הרבה מאוד כיתות שיש להן דינמיקות חברתיות שונות, החל מכיתות עם מחנות ויריבויות, שסוחפות את האמהות למאבקים קשים, ועד לכיתות הרמוניות, מגובשות עם אווירה חברתית חיובית ותומכת.
בכיתות מהסוג האחרון אני שומעת לא פעם את האמהות אומרות משפטים כמו:
"איך התמזל מזלנו להיות חלק מהכיתה הזו", "אני כל כך שמחה ש'נפלנו' על הכיתה הזו ולא על המקבילה", "יש כאן באמת שילוב נדיר של בנות ואמהות".

חשוב לי להגיד לאותן אמהות וגם לכולכן: כבודו של המזל במקומו מונח, אבל בואו לא נפחית מההשפעה הגדולה שלנו כהורים על מה שקורה בחיים החברתיים של ילדינו.
אותן אמהות שמרגישות ברות מזל להיות חלק מכיתה מגובשת עשו לא מעט במהלך השנים כדי לתרום לאווירה הזו. הן התנהגו בכבוד זו כלפי זו, גם כשנתגלו מחלוקות ואי הסכמות, (בכך היוו מודל נהדר לחיקוי עבור הבנות שלהן); הן נרתמו לעשייה למען הגיבוש הכיתתי והיו מעורבות (ולא מתערבות) בחיי בנותיהן; ובדרך הן נתנו להן כלים יעילים להתמודד עם בעיות וקשיים חברתיים.

על הרצף החברתי הזה הטווח הוא רחב מאוד, אבל מה שניסיוני לימד אותי זה שלא משנה באיזו כיתה מדובר, "בעייתית" או סתם לא מגובשת, האפשרות לעזור לה להתגבש תמיד קיימת. דרושים רק נכונות ורצון טוב.
הרי כולנו יודעות שאם האווירה החברתית בכיתה תהיה טובה, שאם תהיה תחושה שהבנות נמצאות שם אחת בשביל השנייה, שהן יתנהגו בצורה חברית ומכבדת ושיהיה אכפת להן זו מזו, תהיה לכך השפעה אדירה על החיים שלהן בהיבט הרחב. הן ירגישו בטוחות, נינוחות ושמחות וילכו בהנאה לבית הספר/

נשמע אוטופי? זה לא. זה אפשרי!

אנחנו, סדנת אמהות ובנות, לא יכולות להוות תחליף לעשייה היומיומית שלכן, אבל אנחנו כן יכולות לעזור ולתת לכן קצת תנופה בעלייה או להזרים רוח במפרשים שלכן אם תרצו ☺ הגיבושונים שלנו מיועדים בדיוק בשביל זה.