קרה לך פעם שבמהלך שיחת  קיטורים שגרתית (חיים, עבודה, ילדים וכו’) עם חברה,

נו, אחת מאותן שיחות שמטרתן לשחרר קצת קיטור ולהמשיך הלאה, היא פתאום שולפת איזו עצה

או טיפ שמשנה לך את החיים?

טוב, לא משנה את החיים במובן העמוק, אבל כן עוזר לך להתמודד טוב יותר עם משהו שלא ממש

הצלחת עד כה. לי זה קרה הרבה פעמים. בכלל, מאז שאני אמא אני מרגישה צורך לדבר, לשתף

ובעיקר להקשיב לאמהות אחרות. מצאתי שאמהות אחרות הן מקור בלתי נדלה למידע מכל הסוגים.

לכן היה לי ברור שבדף הפייסבוק של ‘סדנת אמהות ובנות’ צריכה להיות פינה קבועה שבה

אמהות למתבגרות יוכלו לשתף ולחלוק עצות מנסיונן האישי עם הבנות המתבגרות שלהן.

shutterstock_145488910

צילום: shutterstock

אז הנה  10 העצות הכי טובות שרכזתי עבורכן מפיהן של 10 אמהות:

1. להמנע מביקורת – אורנה פילץ

כדאי מאד להמנע מביקורת כשהיא לא הכרחית. הספר “ככה את יוצאת מהבית?” עזר לי להבין עד

כמה ביקורת עלולה לחבל ביחסים בין אמהות לבנות וכמה כדאי להמנע ממנה. לבנות יש רגישות

רבה לדברים שנאמרים על ידי אמהותיהן ולכן כל משפט שמגיע אל הבת מאמא שלה מועצם

ומוגדל.

אורנה פילץ היא אמא לשלושה (10, 15, 25), רבה רפורמית, מנחה סדנאות בת מצווה לאמהות

ולבנות ומחברת הספר: ”את, אני אמא ובת מצווה”

2. להרחיב את המעגל החברתי שלה – אביבה לוינסון

חשוב לעודד את הבנות להפתח למעגלים חברתיים נוספים פרט למעגל הכיתתי. יש משהו סגור

ומקבע במעגל חברתי אחד וקבוע, כדאי שהן יכירו עולמות חברתיים רחבים יותר ולא ישימו את

כל הביצים בסל אחד. תעודדו אותן ליצור קשרים חדשים שלא קשורים לבית הספר, זה יכול

לאפשר להן יותר מרחב וחופש.

אביבה לוינסון היא אמא לשני מתבגרים (בת 13 ובן 16).

3.  להתמיד בחוג אחד? לא בכל מחיר! – מורן מישל

shutterstock_201484508

צילום: shutterstock

כשהייתי בגילן שנאתי שהכריחו אותי ללכת לחוגים רק כי “נרשמנו עד סוף השנה”.

ההערה החוזרת: “את לא יודעת להתמיד” היא הדבר שאני אמנע ממנו בכל מחיר.

ללמד את בנותיי על אחריות ועל מאמץ למען הצלחתן זה חשוב, אבל חשוב לי יותר לאפשר להן

להתנסות בכמה שיותר תחומים בהם הן מביעות עניין. שידעו בביטחון שלא אכריח אותן להשאר

במקום שאינן רוצות להיות בו עוד ושהפסקה איננה ‘ותרנות’ או ‘כשלון’ או ‘בזבוז כסף’, אלא

שאפשר להמשיך לכיוון חדש ולמצוא את מה שנכון להן עכשיו. אני מאמינה שכך יוכלו לבחור

‘מה ירצו להיות כשיהיו גדולות’ מתוך הכרות נרחבת יותר עם עצמן.

מורן מישל היא אמא לארבע בנות (13, 10, 7, 2), עצמאית, עוסקת בשיווק באינטרנט וכותבת

בלוג בסלונה inside-out.

4. אל תעלבי ממנה – עדית אייזנר

אל תעלבי ממנה. גם כשהיא מנסה ממש וכמעט מצליחה. אין לנו באמת את הפריבילגיה להיעלב

מהילדים שלנו. כי מה נעשה? נשבור את הכלים? נחתוך ונלך? הם הרי רואים אותנו דוך. ישר לתוך

הנפש. זה מאתגר ומתסכל, אבל זה גם ההישג הגדול והמשמעותי שלנו. אפשר להציב גבול, להעיר

על השפה, טון או סגנון, אבל ממש מיותר וכדאי להמנע מלהכנס לסרט רגשי. לא תמיד מצליח לי ,

אבל כשכן הארוע מתפוגג כלא היה!

עידית היא אמא לשירה 19, יאיר 15, יונתן 11 ותמרה ובעלת הבלוג: ‘עידית מלים’.

5. לעצור את הויכוחים לפני שהדברים יוצאים משליטה – הילה אורן

לפעמים אנחנו יכולות להוציא אחת את השנייה מהכלים. עם כל העוצמות של גיל ההתבגרות

הויכוחים יכולים להתלהט תוך שניות ולעורר תחושה של איבוד שליטה. אני למדתי שחשוב לדעת

לעצור בזמן, לא להבהל מהעוצמות אבל לקחת פסק זמן. אפשר להגיד: “שתינו נסערות מידיי

עכשיו. בואי נחזור לדבר על הדברים יותר מאוחר כשנרגע”. זה עובד מצויין. כשמתרחקים מעט

מהסיטואציה זה מאפשר לכל אחת לעבד את הדברים ולנסות להבין מה קרה ומה כל כך הכעיס

אותה. הכי חשוב לא לוותר ולחזור לדבר על מה שהיה. בדרך כלל כשהרוחות נרגעות נולדות

בעקבות הריבים שיחות משמעותיות ומקרבות.

הילה אורן היא אמא לארבעה (16, 14, 11 ,7), מאמנת משפחתית ומנחת הורים.

6. הליכה משותפת – מיכל הראל

shutterstock_210572845

צילום: shutterstock

הליכה של שעה רק היא ואני פעמיים בשבוע. זמן מצויין לשאול שאלות התעניינות, לשתף

בדברים אינטימיים ולהרגיע היכן שצריך. איכשהו דרך השהיה בחוץ הביחד שהוא רק של שתינו

והאויר הפתוח מצליח להתרחש משהו אחר, טוב ומרגיע ואנו חוזרות שמחות הביתה.

מיכל הראל היא אמא לשניים (28 ,13), תרפיסטית.

7. שנת בת מצווה – סמדר דקל

במהלך שנת בת המצווה, הקדישי זמנים מוגדרים לפעילויות משותפות רק לך ולה.

ובנוסף – אל תוותרי על תהליך לימודי או חווייתי העוסק בזהות ועל טקס משמעותי שישקף

את התהליך הזה במסגרת המשפחתית.

סמדר דקל נעים, עו”ד ומגשרת מנהלת את ארגון “הויה – טקס ישראלי”, בעלת הבלוג:

‘דינא דמלכותא דינא’  ואמא לשלושה (13, 7, 5).

8. לצפות יחד בסרט שאהבתי בגילה – שלומית ארנון

משהו שאני אוהבת מאד לעשות איתה זה להוריד סרט ישן שאהבתי כשהייתי בגילה,

כמו: ‘חלף עם הרוח’, ‘שיער’, ‘ספור הפרברים’ (כן גם כשהייתי קטנה אהבתי סרטים שהיו

כבר אז ישנים).

שלומית ארנון בר-לב היא מחזאית ובמאית תיאטרון, אמא לשתי בנות, גרה בתל אביב ונהנית מזה.

9. לא להבהל מהדלת הסגורה – חגית נאמן גורני

גם כשנדמה לנו שהיא לא צריכה אותנו ומסתגרת לה בחדרה חשוב להמשיך להתעניין במה שהיא

עושה. לא להבהל מהדלת הסגורה, אפשר לדפוק ולהכנס (אחרי שמקבלים אישור כמובן), לחבק

ולהקשיב למה שהיא מוכנה לשתף.”

חגית היא אמא לארבעה (15,13,9,6) ובעלת המותג Gitta  גיטה

10. לדעת לבקש סליחה כשצריךקרן ארסט

keep-calm-and-sorry-mum-4

מכירות את זה שבמהלך ויכוח כלשהו הדברים מתחילים לצאת מפרופורציות? זה מתחיל בדרך כלל

ממשהו ממש קטן. אולי הערת לה משהו, היא לא הבינה או שכן הבינה, נפגעה, תקפה בחזרה,

פגעה בך (כמו שרק היא יודעת) ומשם זה רק הלך והדרדר. אחרי כמה דקות לשתיכן אין מושג

איך ולמה הגעתן לשם.  אם הבת שלך הגיבה בעוצמות מאד חזקות זה סימן שהיא נפגעה ממך

(גם אם ממש לא הייתה לך כוונה). אז הכי חשוב לנשום רגע עמוק ולדעת לבקש סליחה כשצריך.

סליחה שבאה מהלב היא לא רק ‘הפסקת אש’ היא סוג של הסכם שלום בלתי כתוב בינכן. ועוד דבר,

ככה ורק ככה היא תלמד לעשות אותו הדבר בדיוק!